<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת האזינו</h1>
<h2>דף נו:</h2>
ויכוננך [דברים ל"ב]. ברא להם כונניות באדם, שאם נהפך אחת מהם מיד מת, ואין יכול לעמוד אפי' שעה אחת. ועל זה פסק שאנו חייבים לברך בכל יום, אשר יצר את האדם בחכמה וגו'.
<h2>דף קו.</h2>
פסק ומניין שעונין אחר ברכו וכו' ברוך וכו' שנ' [דברים ל"ב] הבו גודל לאלקינו. ומיהו פסק שצריך להאומר ברכו וכו' לענות ברוך וכו' עם העונין, שנ' הבו גודל לאלקינו עוד שנ' (תהלים ל"ד ד') גדלו לד' אתי ונרוממה שמו יחדיו. ומניין שעונין אמן ואין מזמנין אלא בג' שנ' הבו גודל לאלקינו. פי' אחד אומר לשנים הבו גודל לאלקינו. וכן פסק דאין עונין אמן [ואין מזמנין] אלא בדבר שהוא מחויב (ובשנים) [ובשלשה]. אך פר"ץ דהיינו דווקא בברכה של אחריו, אבל בברכה שלפניו, [אפי'] בדבר שאינו קבע סעודה, אפי' בשנים, האחד פוטר את חבירו, מידי דהוה אמאור ובשמים. ורבינו אלחנן פסק בברכה שלפניו בדבר שאינו קבע סעודה, אין האחד פוטר את חבירו. ובכל דבר אין לענות אמן בברכה שאינו מחויב כגון שכר באמצע סעודה אם אותו שאינו מברך שומע את מי שמברך וכן הפסק.
